דיור מוגן ומשפחתיות

לא תמיד הדאגה המטרידה ביותר במעבר לדיור מוגן היא שאלה של בדידות או הכרויות חדשות. 

יש הרואים במשפחתיות את הנושא החשוב ביותר, גם כשהאירוח נעשה קשה. כל חג ללא ילדים אינו חג. עבור אלה, המעבר לדיור מוגן עלול להיתפש כוויתור על המשפחתיות.

משפחתיות או ביתיות?

נשים קושרים משפחתיות עם ביתיות, ובצדק רב, כי הבית הוא המקום להגשמת המשפחתיות. אבל ככל שמתקדמים בגיל, המחיר שמשלמים על שמירת המשפחתיות הולך ועולה. דיירים רבים בדיור מוגן לא פעם מבטאים "חרדת חגים". כשאווירת החגים עומדת באוויר מתעוררת השאלה: "איך זה יהיה השנה? האם יעמדו לנו הכוחות כבשנים קודמות?". רבים ממשיכים להעמיד פנים שהעניינים כרגיל – הם מתכננים, מזמינים, קונים, מנקים ומסדרים – הכל למען המשפחה והמשפחתיות. גם הילדים משתדלים, גם הם מעמידים פנים שהכל כרגיל. גם הם היו רוצים להאמין שההורים שלהם עדיין צעירים, שכוחם במותניהם ושהגיל לא נותן את אותותיו ונעשה מכשול בשמירה על התא המשפחתי.

העמדת הפנים הזאת עולה לעתים בבריאות. הנטל של האירוח אינו רק פיזי, אלא מהווה גם עומס רגשי כבד. מנגד צריך לבחון את המחיר שההורה משלם במעבר לדיור מוגן. אכן, אחת התוצאות של המעבר לדיור מוגן היא שהמשפחתיות אינה מוגשמת בו יותר. בית הילדות או הנעורים של הילדים אינו קיים עוד וההסתגלות למקום חדש לוקחת זמן מה. אולם – וזאת יש לזכור – דיור מוגן אינו עוד דיור ציבורי או קהילתי כמו פעם. בעשרים השנים האחרונות נבנו בתי דיור המבוססים על רעיון הפרט והפרטיות. הגישה הנוכחית מאפשרת לדיירים לקבוע בעצמם את המינון בין הציבורי והפרטי. בתי הדיור המוגן המודרניים מאפשרים לדיירים כמעט מאה אחוז של פרטיות אם הם חפצים בכך. המטבח, שבחגים הוא מוקד המשפחתיות, מאובזר היטב ומרווח. יש בתי דיור מוגן המאפשרים גם שימוש בשטחים הציבוריים לאירוח משפחות גדולות. כך אפשר ליהנות מכל העולמות – ביתיות ושירותי אירוח וניקיון. הדיירים הם שקובעים את המינון.

משדרים לילדים

אם ההורה מאמין שהמעבר לדיור מוגן הוא הפתרון שיקל על חייו ואת זאת הוא ישדר לילדיו, אזי המשפחתיות לא תפגע כלל. להיפך -אם הילדים יקלטו שמעבר כזה יתרום לבריאותו, וישחרר אותו מהעמדת פנים ומהמרוץ הבלתי פוסק להשביע את רצון כולם תחושת המשפחתיות לא תשתנה, רק המקום בו היא תבוא לידי ביטוי יהיה אחר.

המאמר נכתב על ידי הלנה שוחם והתקבל באדיבות אתר 50 פלוס.