מאת הרב גרגורי קוטלר
שאלה:
זוג עולים מחבר העמים, הוא יהודי והיא אינה יהודיה, חיו באושר 30 שנה ורצו להיקבר זה לצד זו. הבעל נפטר לפני כשנתיים. וכעת נפטרה גם האישה. האם ייתכן שתיקבר ליד בעלה בבית הקברות היהודי בישראל?
תשובה:
תיאור הבעיה
העלייה ההמונית מברה"מ לשעבר יצרה בישראל מציאות חדשה. על-פי חוק השבות, הגיעו לישראל עשרות אלפי עולים, שאינם יהודים לפי ההלכה. כמעט כל יום מתים בישראל אנשים שלא נמצא להם מקום קבורה ראוי במסגרת הרבנית. בין המקרים המזעזעים ביותר שאירעו בשנים האחרונות היה זה של חייל לב פסחוב (יהודי על-פי האב), שנפל בלבנון בקיץ 1993. בעקבות הקביעה ההלכתית הרווחת, שאין קוברים גוי בצד היהודי, החליטה רבנות בית-שאן (מקום מגוריו של החייל) ו/או רבנות צבאית לקבור אותו בצדי בית הקברות ליד הגדר. לאחר סערה ציבורית שהתחוללה הוצאה גופתו ונטמנה בחלקה הצבאית הכללית. זה רק מקרה פרטי אחד שהגיע לכותרות. מאות מקרים דומים סמויים מעיני התקשורת והציבור, כאשר לא מדובר בחיילי צה"ל, אלא באזרחים אלמוניים מן השורה.
1. קוברים מתי נכרים עם מתי ישראל
כל טיעון של מתנגדים לקבורתם של הגויים בבתי הקברות היהודיים מבוסס על דברי הראשונים המפרשים ברייתא במסכת גטין (סא ע"א), כאשר ברייתא עצמה מחייבת בצורה חד-משמעית לקבור את מתי הנכרים עם מתי ישראל, מפני דרכי השלום:
"תנו רבנן: מפרנסים עניי נכרים עם עניי ישראל ומבקרים חולי נכרים עם חולי ישראל וקוברים מתי נכרים עם מתי ישראל, מפני דרכי השלום"
הטיעון הנגדי מבוסס בדרך כלל על פירושו המצמצם של רש"י:
"עם מתי ישראל – לא בקברי ישראל, אלא מתעסקין בהם אם מצאום הרוגים עם ישראל"