כשאנו חושבים על מאבק זכויות האזרח בארצות הברית מיד עולים בראשנו שמות כרוזה פארקס, מרטין לותר קינג וג'סי ג'קסון, חלוצים שמורשתם ממשיכה להדהד דורות אחר הצעדה לוושינגטון והענק תשיוויון הזכויות וההזדמנויות לקהילה האפרו–אמריקאית.
אישה אחת ששמה פחות ידוע היא אן ווסלר,תושבת אקרון, אוהיו שחורה שנפטרה בשנת 1962בגיל 83 כשמורשתה העיקרית עד לאותו רגע הסתכמה במילה אחת – "סבתא".
ווסלר נולדה בוושינגטון, פנסילבניה, בשנת 1879, ועברה לגור בקרב תקרוביה שבאקרון בשנת 1956 לאחר שבעלה וויליאם, פועל במפעל פחם,נפטר. כשבריאותה של אן החלה להידרדר היא עברה לגור עם נכדתה, איתה העבירה את ימיה האחרונים עד שנפטרה בשמונה עשר לספטמבר 1962.
מעמד הפרידה נערך בבית הלוויות טרנר, וכפי שמודעת האבל בעיתון המקומי ציינה, הקבורה עצמה נקבעה להיערך בבית הקברות רוז היל, בו בחרה המשפחה בעקבות דואר שיווקי שקיבלה מבית הקברות. אלא שכשאן סמית'התקשרה לבית הקברות במטרה לקנות חלקת קבר לסבתה,היא נדהמה לשמוע כי אנשי רוז היל לא מוכנים למכור לה חלקה. סיבת הסירוב – אן ווסלר היא שחורה.
חמישה חודשים לפני כן הגיע ד"רמרטין לותר קינג לאקרון בכדי לנאום בהיכל הזיכרון של האוניברסיטה המקומית ואמר משפט שנחקק בזכרונה של אן סמית'– "כל עוד תהיה אפליה בנושא הדיור, שבמסגרתה אדם שחור לאיכול לקנות או לשכור בית אותו הוא יכולל הרשות לעצמו – תמיד תהיה הפרדה".
המשפט הדהד בראשה של אן סמית',שלא ראתה כל סיבה שההיגיון העומד מאחוריו לא יתפוס לגבי קבורתו של אדם.אן הגישה תלונה לועד תזכויות האזרח של אוהיו בטענה שסירוב בית הקברות רוז היל לקבל את גופת סבתה מהווה הפרה של תקנות זכויות האזרח שנקבעו באוהיו כבר בשנת 1959ומנחות כי יש להעניק גישה הוגנת ל"מקומות של משכן ודיור ציבורי".
הועדה קבעה שימוע ציבורי לנובמבר של אותה שנה, כמעט חודשיים לאחרמותה של ווסלר, שגופתה אוחסנה בבית הקברות גלנדייל עד לתום ההליכים.
עורך הדין של בית הקברות רוז היל טען בשימוע כי לבית הקברות יש "מערכות יחסים המהוות חוזה"עם קהילות מקומיות המגבילות את השימוש בחלקות כבר במספר מקומות קבועים מראש. הוא אף הגדיל לעשות והעיד כי "מזה ארבעים שנה קיימים חוקים ותקנות הקובעים כי רוז היל מיועד לקהילה הלבנה בלבד".
בדבר תקנות זכויות האזרח המנחות לאפשר מתן דיור ושיכון ציבוריים לכל חברי האוכלוסיה, טען עורך הדין כי מדובר בתקנות המיועדות לאנשים חיים בלבד, ולא חלות על המקרה שלאן ווסלר,שכבר נפטרה. עוד הוסיף עורך הדין, שלא מדובר במקום ציבורי אלא בית קברות קהילתי, וכי קבורתה של אישהשחורה בבית קברות "לבן" יהווה פגיעה בצוואתם הרוחנית של הקבורים ברוז היל, וישלול את זכות יורשיהם להיפרד מיקיריהם כרצונם.
עתה הגיע תורו של ג'ון דודה,עורך הדין של ועדת זכויות האזרח של אוהיו לפרוש את משנתו. דודה טען כי ראשית, רוז היל הוא בהחלט מקום ציבורי משום שבית הקברות מפרסם באמצעות דיוור ישיר לכלל האוכלוסיה, וכך גם נכדתה של וולסר, אן סמית',למדה על קיומו המקום. יתרה מזאת, לשון תקנות זכויות האזרח של אוהיו לא וודאי שלא נועדה רקלמסעדות, מספרות ומקומות בילוי.
החלטת הבוחן המשפטי הגיעה בשלושה עשר בפברואר 1963, חצי שנה לאחר פטירתה של סבתא ווסלר,ובה נקבע כי תקנות זכויות האזרח של אוהיו אכן מתייחסות לבתיקברות, וכי על רוז היל להקצות חלקת קבר לאן ווסלר, לקבל את גופתה,ולהימנע מהמשך פעילות מפלה.
תחילה בית הקברות רוז היל ביקש לערער, ולאחר ארבעה חודשים נוספים של הליכים משפטיים החליט למשוך את הערעור ולהקצות חלקת קבר לאן ווסלר. בהודעה רשמית לאקונית נמסר כי "בעצת המועצה שלנו החלטנו לא להמשיך בהליכים. אנו מעדיפים שלא להוסיף מעבר למילים אלו".
עורך הדין דודה היה מאושר ואמר בהתלהבות: "זוהי החלטה בעלת השלכות מרחיקות לכת. ניצחון ענק לזכויות האזרח באוהיו".שלושה ימים לאחר מכן פסקה הועדה על איחוד כל בתי הקבורה במדינת אוהיו, וכי אין למנוע מאף אזרח להיקבר במחוז חפצו בשל גזעו.
עשרה חודשים לאחר מותה של אן ווסלר, הסבתא מאקרון, הוצאה גופתה ממקום האחסון הזמני שלה ויצאה לדרכה האחרונה. טקס הקבורה נערך בשלישי באוגוסט,1963, והיווה את החותם הרשמי על איחוד בית הקברות רוז היל והפסקת הגזענות וההפרדה במדינת אוהיו.
בחמישים השנים שחלפו מאז ראתה אמריקה, והעולם, מהפכה אמיתית בנושא זכויות האזרח.מורשתה של אן ווסלר על כנה עומדת, בדמות מצבה צנועה ועליה הכיתוב:
"אנה אי. ווסלר
סבתא אהובה
1879-1962"
להבטחת מימוש רצונו של יקירכם בדרכו האחרונה מלאו את הטופס בראש העמוד מימין אוצרו קשר עימנו ב 1800333188 ונציג מטעמנו יעמוד לרשותכם.