- ציטוטים מהתנ"ך:
- שמואל א', ל"א, י"ב
"וַיָקוּמוּ כָל אִיש חַיִל וַיֵלְכוּ כָל הַלַיְלָה וַיִקְחוּ אֶת גְוִיַּת שָאוּל וְאֵת גְוִיּת בָנָיו מֵחוֹמַת בֵית שָן וַיָּבאו יָבֵשָה וַיִּשְרְפו אֹתָם שָם".
- דברי הימים ב', כ"א, י"ט
"… וַיָמָת בְתַחֲלֻאִים רָעִים וְלֹא עָשוּ לוֹ עַמוֹ שְרֵפָה כשְרֵפַת אֲבֹתָיו".
- דברי הימים ב פרק טז יד
"וַיִּקְבְּרֻהוּ בְקִבְרֹתָיו אֲשֶׁר כָּרָה-לוֹ בְּעִיר דָּוִיד וַישְׁכִּיבֻהוּ בַּמִּשְׁכָּב אֲשֶׁר מִלֵּא בְּשָׂמִים וּזְנִים מְרֻקָּחִים בְּמִרְקֲחַת מַעֲשֶׂה וַיִּשְׂרְפו-לוֹ שְׂרֵפָה גְּדוֹלָה עַד-לִמְאֹד."
ירמיהו פרק לד, ה
"בְּשָׁלוֹם תָּמוּת, וּכְמִשְׂרְפוֹת אֲבוֹתֶיךָ הַמְּלָכִים הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר-הָיוּ לְפָנֶיךָ כֵּן יִשְׂרְפוּ-לָךְ, וְהוֹי אָדוֹן, יִסְפְּדוּ-לָךְ: כִּי-דָבָר אֲנִי-דִבַּרְתִּי, נְאֻם-יְהוָה." - לגבי הציטטות מהתנ"ך עצמו; קשה, אך ניתן לפרש את אחד מהפסוקים כשריפה לחפצים ולא לגוויה, כטענת חלק מהרבנים. אך במקרה שאול המלך, מצוין בפירוש שחפציו נלקחים לעיר אחרת וגוויתו וגווית בניו הן אלו שנשרפו
- שמואל א פרק לא
(וַיָּשִׂימוּ, אֶת-כֵּלָיו, בֵּית, עַשְׁתָּרוֹת; וְאֶת-גְּוִיָּתוֹ, תָּקְעוּ, בְּחוֹמַת, בֵּית שָׁן.")
- בהמשך אנו קוראים שאת השאריות קברו. ובהמשך (שמואל ב' פרק ב') אחרי ששרפו את גופתם של שאול ובניו, מגיע אליהם דוד המלך, מודה לאנשי יבש גלעד, ומברך אותם כי "וְעַתָּה, יַעַשׂ-יְהוָה עִמָּכֶם חֶסֶד וֶאֱמֶת". כלומר מקור הביטוי "חסד של אמת" נוגע לשרפת הגופה וקבורת האפר !!!
- הרד"ק פירש כי שרפו את גופתו של שאול על מנת לכבדה.
- הפרקי דרבי אליעזר פרק יז, כותב: "מיד עמד דוד ונכנס לכל זקני ישראל וגדוליהן ועברו את הירדן ובאו ליבש גלעד ומצאו את עצמות שאול ויהונתן בנו *שלא משלה בהם רמה*, שנ' שומר כל עצמותיו אחת מהנה לא נשברה, ונטלו את עצמות שאול ויהונתן בנו ונתנו אותם בתוך ארון המת", ועליהם כתב הרד"ל בפירושו שם סימן כ"ח: "אע"פ שבעצמות לא שייך כ"כ רימה אלא בבשר (וכאן בשר גויותיהם שרפו אנשי גלעד כשקברום כמפורש שם)…".בתוספתא של ליברמן, שבת פרק ז הלכה יח נוסח הברייתא הוא:שורפין *את המלכים* ולא מדרכי האמרי שנ' בשלום תמות ובמשרפות וגו' כשם ששורפין על המלכים כך שורפין על הנשיאים אבל לא על הדיוטות ומה הן שורפין עליו מטתו וכלי תשמישו מעשה שמת רבן גמליאל הזקן ושרף עליו אנקלוס הגר יתר משבעים מנה", ואף שלשון התוספתא שלפנינו, הוא "שורפים על המלכים", והיינו כלי תשמישו של המלך, כותב ר"ש ליברמן בתוספתא כפשוטה (לעמוד 28 שורות 30-31: "ומ"מ לא הגהתי בפנים, מפני שהרי מפורש בשמואל א' ל"ב יב, ששרפו את בשר המלך ובניו וקברו את עצמותיהם, ואע"פ שבתרגום שם מפורש : ןקלו עליהון כמאן דקלן על מלכיא תמן", מ"מ מפשוטו של מקרא משמע ששרפו את גופותיהם, והוא מציין לפירושם של הרד"ק והרד"ל, ןלדברי פרופ' בנימין מזר, בקובץ קדם ח"ב (ירושלים תש"ה) עמוד 126 ואילך.
- הרב צבי פסח פרנק קבע: "יש מצווה בקבורת אפר הנשרפים, משום כבוד החיים וגם משום כבוד המתים, ואי משום בזיוני ואי משום כפרה: וזכר לדבר שגם על אפר המת חל ענין דין שמים וכפרה". (שו"ת הר צבי, יורה דעה, סימן רעה).
- " וְאָנכִי עָפָר וָאֵפֶר " (בראשית יח/כז)משפט המוכיח ממה אנו עשויים לפי המקרא וכי בהטמנת אפר בקרקע אין סתירה עם המשפט "כי מעפר אתה ואל עפר תשוב" (בראשית ג/יט)
- חלק מהרבנים טוען כי יש לקבור, בהסתמך על הפסוק, "קבור תקברנו" להלן הפסוק המלא:
- דברים פרק כא, כב
"וְכִי-יִהְיֶה בְאִישׁ, חֵטְא מִשְׁפַּט-מָוֶת—וְהוּמָת: וְתָלִיתָ אֹתוֹ, עַל-עֵץ. כג לֹא-תָלִין נִבְלָתוֹ עַל-הָעֵץ, כִּי-קָבוֹר תִּקְבְּרֶנּוּ בַּיּוֹם הַהוּא—כִּי-קִלְלַת אֱלֹהִים, תָּלוּי; וְלֹא תְטַמֵּא, אֶת-אַדְמָתְךָ, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה".
- כלומר, הפסוק במלאו מתייחס לאדם הנידון ע"י בית דין למוות בתלייה ואין להשאיר את גופתו תלויה. נכון, ניתן לפרש זאת כדגש על הקבורה אך ניתן לראות זאת כצורת הקבורה הניקלת ביותר הניתנת לפושעים בעלי העוונות האיומים ביותר שעליהם גזר בית הדין עונש מוות, בייחוד לאור העובדה כי אנו מוצאים בתורה מספר ציטטות המתייחסות לשרפת המלכים.הרמב"ם במשנה תורה, ספר טהרה, בהלכות טומאת מת פרק ג כתב: "המת שנשרף, ושלדו קיימת, והיא השדרה והצלעות–הרי זה מטמא כמת שלם, ואין צריך לומר אם נחרך; אבל אם נשרף עד שנתבלבלה צורת תבניתו, טהור. וכן שפיר מרוקם שטרפו במים–טהור, שהרי נתבלבלה צורתו. [י] בשר המת שנפרך ונעשה כקמח, טהור; וכן אפר השרופין, טהור. וכן התולעים הנהווין מבשר המת, בין חיים בין מתים–טהורין. וכבר ביארנו שהמוח כבשר בכל מקום–בין במת, בין בנבילה ושרץ."