בשנת 1975 התאחדו איגודי הכבשנים של ארה"ב וקנדה. באירגון היו 475 בתי לוויות בעלי תנורי שריפה ואשר להם כ- 150,000
לקוחות בשנה.
בשנת 1999 היו חברים בהתאחדות זו 1,468 בתי לוויות אשר הפעילו קרמטוריום (אופרה),
וקרוב ל-
600,000 לקוחות בשנה – למעלה מ- 25% מכמות הנפטרים בארה"ב (!).
במדינות מתקדמות יותר ובעיקר אלו
הסובלות ממצוקת קרקעות, הוכנסו חוקים המעודדים את הבחירה בשריפת גופות
כאופציה המועדפת. אחד החוקים אותם ניתן
למצוא במדינות כגון הולנד, אנגליה, ארגנטינה ועוד הוא חוק בתי העלמין הציבוריים,
לפיו בעת קבורה בקרקע מוחכרת
למעשה חלקת הקבר לשימוש הנפטר לתקופה מוגבלת בלבד (הנעה בין 15 ל- 75 שנה)
כאשר לאחריהן מוצאות העצמות מן הקבר
ומועברות לשרפה במתקן לשריפת גופות .
להלן מספר נתונים בנוגע לשיעורי השימוש בשריפה בעולם (מעודכן ל-2008):
| מדינה | בחירה בשריפה | מדינה | בחירה בשריפה |
| אוסטרליה | 65% | פורטוגל | 48% |
| דנמרק | 77% | הולנד | 55% |
| הונג קונג | 87% | שוויץ | 82% |
| יפן | 100% | פרו | 58% |
| אנגליה | 72% | שוודיה | 75% |
| צ'כיה | 81% | ניו זילנד | 70% |
| ארה"ב | 35% | קנדה | 72% |
