ט"ו בשבט וקבורה ירוקה

ט"ו בשבט וקבורה ירוקה

ט"ו בשבט מוזכר לראשונה במשנה (מסכת ראש השנה א', א'): "באחד בשבט, ראש השנה לאילן, כדברי בית שמאי. בית הלל אומרים, בחמישה עשר בו". כן, גם בנושא זה היו בית הלל ובית שמאי חלוקים. ההלכה צידדה בבית הלל. רש"י מסביר כי ט"ו בשבט הוא תחילת השנה החקלאית של העצים, ומכאן שפירות שחנטו אחרי תאריך זה הם פירות של השנה החדשה – "שכבר עבר רוב ימות הגשמים, שהוא זמן רביעה, ועלה השרף באילנות ונמצאו הפירות חונטים מעתה".

בראשיתו, נועד ט"ו בשבט ליישום חוקים (דיני תרומות ומעשרות) הקשורים לתנובת העץ – למעשה, היו אלה מסים שהוטלו על החקלאים. נטיעות עצים, אכילת פירות יבשים ועריכת סדר ט"ו בשבט הם הגרסה המודרנית של חג האילנות. בשנים האחרונות נקשר החג יותר ויותר לנושא איכות הסביבה.

הסביבה שבה אנו חיים היא המקור לקיומם של בני האדם, בעלי החיים והצומח המקיימים ביניהם קשרי גומלין. בצד גורמי הטבע, לפעילותו של האדם השפעה מכרעת וגורלית על יחסי הגומלין. פגיעה באחד המרכיבים משפיעה על המערכת כולה. אוויר מזוהם עלול לגרום למחלות בדרכי הנשימה בקרב בני אדם ובעלי מחיים. מקורות מים מזוהמים הם מקור למחלות לפגיעה גם בצמחים. באשר לקרקע: לשטחים ירוקים חשיבות רבה מאוד במניעת שחיקת הקרקע ולהגברת ספיגת מי הגשמים. העצים שנהנים מכך וגדלים סופגים גזי חממה ומזהמים שונים.

בשנים האחרונות גברה המודעות לקבורה ירוקה מתוך דאגה לאיכות הסביבה. שרפת גופה היא אחד מהביטויים המשמעותיים לכך. היא אינה גוזלת קרקע, אינה מזהמת מי תהום וגם אינה מזהמת את האוויר (בניגוד למיתוס הרווח).

לאחרונה התקיים ביערות הכרמל מעמד פרידה מרגש מאדם שבחר להיפרד מהעולם בדרך של שרפת גופה. מעל כד האפר שנטמן באדמה, נטעו בני המשפחה עץ לזכרו. כך הוא נפרד מהעולם, בדרך שבה חפץ.

למאמר "ההיבטים הירוקים של הקבורה" לחץ כאן

נגישות
למעלהעלה