ממעמד פרידה לשיוויון מעמדות

ממעמד פרידה לשיוויון מעמדות

כשאנוחושבים על מאבק זכויות האזרח בארצות הבריתמיד עולים בראשנו שמות כרוזה פארקס,מרטין לותר קינג וג'סיג'קסון,חלוצים שמורשתם ממשיכהלהדהד דורות אחר הצעדה לוושינגטון והענקתשיוויון הזכויות וההזדמנויות לקהילההאפרואמריקאית.

אישהאחת ששמה פחות ידוע היא אן ווסלר,תושבת אקרון,אוהיו שחורה שנפטרהבשנת 1962בגיל 83כשמורשתה העיקרית עדלאותו רגע הסתכמה במילה אחת – "סבתא".

ווסלרנולדה בוושינגטון,פנסילבניה,בשנת 1879,ועברה לגור בקרבתקרוביה שבאקרון בשנת 1956לאחר שבעלה וויליאם,פועל במפעל פחם,נפטר.כשבריאותה של אן החלהלהידרדר היא עברה לגור עם נכדתה,איתה העבירה את ימיההאחרונים עד שנפטרה בשמונה עשר לספטמבר1962.

מעמדהפרידה נערך בבית הלוויות טרנר,וכפי שמודעת האבלבעיתון המקומי ציינה,הקבורה עצמה נקבעהלהיערך בבית הקברות רוז היל,בו בחרה המשפחה בעקבותדואר שיווקי שקיבלה מבית הקברות.אלא שכשאן סמית'התקשרה לבית הקברותבמטרה לקנות חלקת קבר לסבתה,היא נדהמה לשמוע כיאנשי רוז היל לא מוכנים למכור לה חלקה.סיבת הסירוב – אןווסלר היא שחורה.

חמישהחודשים לפני כן הגיע ד"רמרטין לותר קינג לאקרון בכדי לנאום בהיכלהזיכרון של האוניברסיטה המקומית ואמרמשפט שנחקק בזכרונה של אן סמית'– "כל עוד תהיהאפליה בנושא הדיור,שבמסגרתה אדם שחור לאיכול לקנות או לשכור בית אותו הוא יכוללהרשות לעצמו – תמיד תהיה הפרדה".

המשפטהדהד בראשה של אן סמית',שלא ראתה כל סיבהשההיגיון העומד מאחוריו לא יתפוס לגביקבורתו של אדם.אן הגישה תלונה לועדתזכויות האזרח של אוהיו בטענה שסירוב ביתהקברות רוז היל לקבל את גופת סבתה מהווההפרה של תקנות זכויות האזרח שנקבעו באוהיוכבר בשנת 1959ומנחות כי יש להעניקגישה הוגנת ל"מקומותשל משכן ודיור ציבורי".
הועדהקבעה שימוע ציבורי לנובמבר של אותה שנה,כמעט חודשיים לאחרמותה של ווסלר,שגופתה אוחסנה בביתהקברות גלנדייל עד לתום ההליכים.
עורךהדין של בית הקברות רוז היל טען בשימועכי לבית הקברות יש "מערכותיחסים המהוות חוזה"עם קהילות מקומיותהמגבילות את השימוש בחלקות כבר במספרמקומות קבועים מראש.הוא אף הגדיל לעשותוהעיד כי "מזהארבעים שנה קיימים חוקים ותקנות הקובעיםכי רוז היל מיועד לקהילה הלבנה בלבד".

בדברתקנות זכויות האזרח המנחות לאפשר מתןדיור ושיכון ציבוריים לכל חברי האוכלוסיה,טען עורך הדין כי מדוברבתקנות המיועדות לאנשים חיים בלבד,ולא חלות על המקרה שלאן ווסלר,שכבר נפטרה.עוד הוסיף עורך הדין,שלא מדובר במקום ציבוריאלא בית קברות קהילתי,וכי קבורתה של אישהשחורה בבית קברות "לבן"יהווה פגיעה בצוואתםהרוחנית של הקבורים ברוז היל,וישלול את זכות יורשיהםלהיפרד מיקיריהם כרצונם.

עתההגיע תורו של ג'וןדודה,עורך הדין של ועדתזכויות האזרח של אוהיו לפרוש את משנתו.דודה טען כי ראשית,רוז היל הוא בהחלטמקום ציבורי משום שבית הקברות מפרסםבאמצעות דיוור ישיר לכלל האוכלוסיה,וכך גם נכדתה של וולסר,אן סמית',למדה על קיומו המקום.יתרה מזאת,לשון תקנות זכויותהאזרח של אוהיו לא וודאי שלא נועדה רקלמסעדות,מספרות ומקומות בילוי.

החלטתהבוחן המשפטי הגיעה בשלושה עשר בפברואר1963,חצי שנה לאחר פטירתהשל סבתא ווסלר,ובה נקבע כי תקנותזכויות האזרח של אוהיו אכן מתייחסות לבתיקברות,וכי על רוז היל להקצותחלקת קבר לאן ווסלר,לקבל את גופתה,ולהימנע מהמשך פעילותמפלה.

תחילהבית הקברות רוז היל ביקש לערער,ולאחר ארבעה חודשיםנוספים של הליכים משפטיים החליט למשוךאת הערעור ולהקצות חלקת קבר לאן ווסלר.בהודעה רשמית לאקוניתנמסר כי "בעצתהמועצה שלנו החלטנו לא להמשיך בהליכים.אנו מעדיפים שלא להוסיףמעבר למילים אלו".

עורךהדין דודה היה מאושר ואמר בהתלהבות:"זוהי החלטה בעלתהשלכות מרחיקות לכת.ניצחון ענק לזכויותהאזרח באוהיו".שלושה ימים לאחר מכןפסקה הועדה על איחוד כל בתי הקבורה במדינתאוהיו,וכי אין למנוע מאףאזרח להיקבר במחוז חפצו בשל גזעו.

עשרהחודשים לאחר מותה של אן ווסלר,הסבתא מאקרון,הוצאה גופתה ממקום האחסוןהזמני שלה ויצאה לדרכה האחרונה.טקס הקבורה נערך בשלישיבאוגוסט,1963, והיווה את החותם הרשמיעל איחוד בית הקברות רוז היל והפסקתהגזענות וההפרדה במדינת אוהיו.

בחמישיםהשנים שחלפו מאז ראתה אמריקה,והעולם,מהפכה אמיתית בנושאזכויות האזרח.מורשתה של אן ווסלרעל כנה עומדת,בדמות מצבה צנועהועליה הכיתוב:

"אנה אי.ווסלר
סבתאאהובה
1879-1962"

להבטחתמימוש רצונו של יקירכם בדרכו האחרונה מלאו את הטופס בראש העמוד מימיןאוצרו קשר עימנו ב 1800333188 ונציג מטעמנו יעמודלרשותכם.

נגישות
למעלהעלה