בשנת 1951 נפתח בית העלמין בכניסה לירושלים הידוע כהר המנוחות בעקבות כיבושו הירדני של הר הזיתים. פתיחת בית הקברות הרחיבה מאד את יכולות הקבורה בירושלים, וגם לאחר איחודה של העיר ב 1967, נשאר הר המנוחות בית העלמין העירוני הרשמי של העיר.
בארבעים וחמש השנים שחלפו, התפשטה הקבורה בהר המנוחות לצלע ההר, ובעקבות כך נתקבלה תמונת נוף בכניסה לעיר המוכרת לכל אדם העולה לירושלים – קבלת פנים בצורה של הר קברים ענק.
בעקבות תלונותיהם החוזרות ונשנות של תושבי העיר ומבקריה על כך שהכניסה לעיר מהווה תזכורת תמידית למוות ולמלחמה השזורים בהיסטוריה שלה, החליטה עיריית ירושלים על קידומה של תוכנית להסתרת נופי בית הקברות באמצעות ריבוי הצמחייה והקמתו של קיר בטון מצופה אבן ירושלמית, מהסוג שאנשים רוצים לראות.
