סיוע בהתמודדות עם אבל – חלק שלישי
שני החלקים הקודמים עסקו במתן תמיכה רגשית וליווי בעת חזרה לשגרה לאחר תקופת האבל. אלא שהדכדוך והגעגוע לא מסתיימים כאן. תחושת האבל עלולה ללוות אדם במשך שנים וגליה צפים היטב בימי זיכרון, חגים ורגעים שנחוו יחד וייזכרו לעד. איך לסייע לקרוב שמתמודד הם תחושת אבל בטווח הארוך?
תעשו מקום בלב: תנו לגיטימציה להתנהגויות המתאימות לשלבי ההתמודדות עם האבלות (הכחשה, התמקחות, כעס, דכאון והשלמה), אך שקפו התנהגויות קיצוניות שעלולות להביא למצבים שאינם בריאים (אי יציאה מהמיטה, בכי בכמויות מוגזמות, הכחשה מוחלטת ועוד). היעזרו באנשי מקצוע, ועודדו את חברכם האבל לעשות כן.
יש רגעים קשים: אפשר להביע רגשות, גם אם הדבר עשוי להיות מביך. בכי, עצב, כעס, שינויים במצבי רוח, התכנסות, כל אלו ונוספים הם שלבים הכרחיים בהתמודדות עם אבל. לפעמים התנהגות בתקופת האבל עלולות להיות לא נעימה לנו. אל תיקחו זאת באופן אישי.
היו שקופים: שקפו לחבר האבל את הרגשות שאתם רואים שהוא חווה. לדוגמה: "אני רואה שקשה שלך", "אני רואה שאתה צריך זמן להתאושש ולחזור לצאת אתנו כמו שהיינו רגילים" וכו'. התאימו את עצמכם למצב ולהיכרות שלכם איתם.
תמיכה קבוצתית: צרו קבוצת תמיכה לא פורמלית לחבר האבל. קבוצת חברים שתהיה שם בשבילו באופן רציף, כך שלא רק אדם אחד או שניים זמינים עבורו. שוחחו עם עוד מכרים וחברים של האבלים, וודאו שלקרוב האבל יש את מעגלי התמיכה הטובים ביותר שאפשר להציע.
